בנם של ליאת ויצחק צחי. נולד ביום ח' בחשוון תשס"ד (3.11.2003). אח צעיר לאופק.

אוראל גדל והתחנך בקריית ביאליק, למד בבית הספר היסודי "ביאליק" ובחטיבת הביניים "אורט אפק". את לימודיו בתיכון התחיל ב"אורט קריית ביאליק ע"ש ד"ר זאב פיינשטיין". בהמשך, עבר ללמוד בתיכון "עמל" בקריית חיים, שם הצטרף למגמת תחזוקת מחשבים, תיקון מכשירים סלולריים ורשתות תקשורת.

ילד חכם, רגיש, ביישן ובעל חוש הומור, שחיוך כובש נסוך תמידית על פניו. הוא אהב את הטבע, אהד את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה" והיה שחקן טניס מוכשר. במסגרת לימודיו בתיכון "עמל" עבד בחברת החשמל, והתמקצע בתחום האלקטרוניקה.

ב-10.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית. הוא שובץ בפלוגת "רובאית דוהר" של גדוד 603 (גדוד "להב"), הפועל תחת חטיבה 7 של חיל השריון (עוצבת "סער מגולן").

מבחינתו של אוראל, הבחירה בשירות קרבי הייתה ברורה מאליה. הוא אהב את הצבא, היה מאושר בתפקידו וביצע אותו במלוא המוטיבציה. כשסיפר לקרוביו על חוויות מהשירות, חייך תמיד מאוזן לאוזן.

חבריו לפלוגה סיפרו שתמיד היה שם עבורם כדי לעזור, ידע להעלות את המורל של הצוות ועשה הכול כדי לשמח ולהצחיק את כולם, גם ברגעים קשים ומאתגרים. האופטימיות הייתה טבועה בו והוא לא היה מסוגל לראות סביבו מישהו שאינו מחויך.

אוראל היה אדם צנוע וטוב לב, שסלד מרכילות ועשה הכול בנועם. השמחה, הצחוק והתחושה הטובה שהביא עמו גרמו לכולם להתאהב בו, ובכל תחנות חייו היה מוקף בעשרות חברים שרצו להיות בקרבתו ככל האפשר. תמיד דאג לכולם, היה חבר נאמן ושימש כאיש סוד לקרוביו ולבני משפחתו, אותם אהב בכל ליבו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אוראל לקח חלק פעיל בלחימה מיומה הראשון של המלחמה, והיה חלק מהכוחות הראשונים שנכנסו לתמרון הקרקעי בשטח רצועת עזה. במשך שבועות ארוכים לחם במקצועיות ובגבורה, התגאה להגן על העם והמדינה ופעל בנחישות ובמסירות על מנת להשיג את מטרות המלחמה.

ביום שבת, 23.12.2023, יצא לפעילות מבצעית בפאתי העיר חאן יונס שבדרום הרצועה. במהלך הפעילות, נורה טיל נ"ט (נגד טנקים) לעבר כלי הרכב המשוריין שבו לחם. אוראל נהרג במקום, איתו נהרגו ארבעה לוחמים נוספים.

סמל אוראל בשן נפל בקרב ביום י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בקריית ים. הותיר אחריו הורים, אחות צעירה - אופק ושני אחים למחצה צעירים ממנו – מאור אביחי ואביאל דוד.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

אימו, ליאת, כתבה: "אני מתגעגעת לריח שלך, לקול שלך כשאתה קורא לי 'מאמו שלי', הגוף היפה שלך עם העיניים הטובות, הגומה, המבט כשהיית מתחנף אליי כשרצית משהו. כשהייתי קמה בבוקר, נכנסת אליך למיטה כשאתה ישן ומחבקת אותך. כשהיית נכנס אליי למיטה ומחבק אותי והיינו מדברים וצוחקים.

"היית מספר לי כמעט הכול. מה שלא סיפרת זה כדי לא לפגוע בי. תמיד הגנת עליי, גם כשלא תמיד הבנת אותי. היית מקשיב, מכיל ולבסוף אומר לי: 'טוב מאמו שלי, את צודקת'. המילים ששמורות רק לנו... אוהבת אותך עד גן העדן ובחזרה אוראל שלי".

חבריו כתבו: "אוראל הוא כמו דבר שאתה צריך לנשום, הוא היה אדם שיבוא לעזרת חבר מבלי לחשוב מה יהיו התוצאות, תמיד שם את כולם לפניו, קודם שיהיה טוב לכולם ורק אחרי זה הוא יתרכז בעצמו... הוא היה אדם בלי פחד, תמיד כשהיית שואל את אוראל מה קורה, הוא היה דואג לומר לך ש'הכול בסדר, מטורף פה, אתה לא מבין' ומיד אחרי זה מחייך חיוך גדול בשביל להרגיע אותך ולגרום לך להבין שהכול בשליטה".

אוראל מונצח באנדרטת "דרך הגבורה" לחללי חיל ההנדסה בכל מערכות ישראל, הנמצאת בצומת חולדה, ממערב ללטרון.

הוא מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי לאוהדי קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה" שנפלו במלחמה.

בטיילת קריית ביאליק הוצב ספסל לזכרו, עליו נחקק המשפט של פלוגת "רובאית דוהר", שבה שירת: "כשהדרך קשה וכולם מאטים, אני דוהר".

משפחתו יזמה פרויקט כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו.

עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם תחת השם remember_orel_bashan.